אני בשוק! אני בהלם! אני המום!-פרק שני מיומנו של נבל

היי יומנוש,
תקשיב, זה סיפור רק של אמיצים ובגלל שאתה אמיץ אז.... אספר לך!
היום היה חג הגז. שנה שאני כבר מחכה לזה (באמת שנה...)!
אני ומשפחתי יושבים לתומינו במרעה ופתאום אחי הקטן דופק צרחה שהחרישה חצי משפחה ואז הסתובבתי לראות ממה הוא כל כך נבהל. ואז ראיתי... זה היה דוד וצבאו. (החריש, החריש אבל בצדק...) בטח הם באו לגנוב לנו את האוכל...שמנים!!! ואז אנשיו של דוד באו אליי וביקשו ממני  חלק מהצאן ששמרו עליו במהלך השנה. ברור שסירבתי... ואז הבנתי הם לא באו לקחת את האוכל הם באו לקחת את הצאן. (אבל זה לא אומר שהם לא שמנים...)  גירשתי אותם או כמו שאומרים בעטתי אותם מכל המדרגות. אחרי כמה שעות של שינה מוצלחת חזרו חייליו של דוד באמת שממש חששתי שהם יהרגו אותי אז הסתתרתי ובחריץ ראיתי את אביגיל יוצאת לדוד לפני שיצאה איחלתי לה בהצלחה והזהרתי אותה שלדוד יש צבא חזק. אחרי עוד שינה קצרה שנמשכה שעה היא חזרה שלמה, בריאה, נקייה כאילו נשארה בבית כל היום. שאלתי אותה איך זה כי חייליו של דוד לא נראו כאילו הם מתכוננים ללכת. אז חזרתי לעיתון ואז נשמעה דפיקה בדלת אז קמתי וראיתי מכתב תודה. אך אין שום זכר לדוד לא הוא ולא הצבא שלו. חשתי ברע שאלתי את אביגיל מה קרה בהתחלה היא הכחישה ואז היא סיפרה לי היא נתנה לדוד חלק מהצאן. ואז כאב לי כל הגוף ופת... ***
(למי שלא הבין נבל הכרמלי מת).