יומן שלי שלום,
אל תדאג, אני לא בוכה מעצב וגם לא משמחה, גם לא מהתרגשות ואפילו לא מהפתעה, אני לא יודעת איך אני מרגישה האם אני שמחה לחזור אל דוד? האם אני עצובה להיפרד מפלטיאל אתו חייתי 12 שנה לאחר שגורשתי מבית דוד? האם אני מפחדת לחזור למקום בו הרגשתי בבית? חשבתי שכאן גרתי, כאן יוולדו לי ילדי, אבל לא... מסתבר שטעיתי. כשהגיעו אלי אנשי דוד הייתי בשוק ופלטיאל, בעלי, בכלל כמעט חטף התקף לב! אני אפילו לא בטוחה שרציתי לחזור, ואני מדבר בלשון עבר כי זהו, אני כאן בבית דוד, זה שעזרתי לו להמלט ולברוח מהאדם הכי קרוב אלי, אבי. ועכשיו הוא שם, בשמיים מביט עלי ועל דוד, על פלטיאל אותו הוא בטוח אוהב יותר. בקיצור אני מאד מסובכת... אז אני אלך לישון.
ביי...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה